טבלת עיצוב התנהגות היא כלי פשוט שמגדיר התנהגות אחת רצויה, מתעד כל הצלחה ומחזק אותה, וכך בונה את ההתנהגות צעד אחרי צעד. תלמיד שקם מהכיסא עשר פעמים בשיעור לא ישב פתאום ארבעים וחמש דקות ברצף כי ביקשו ממנו יפה, אבל אם יחזקו אותו בכל פעם שהוא מצליח לשבת עשר דקות, ואחר כך חמש עשרה, יש סיכוי טוב שהוא יגיע לשם. היא עובדת בכיתה ובבית, מהגן ועד חטיבת הביניים, בתנאי שבונים אותה נכון.
עיצוב התנהגות בכמה מילים
עיצוב התנהגות הוא עיקרון מהגישה ההתנהגותית: במקום לחכות להתנהגות המושלמת ולהעניש על כל מה שפחות ממנה, מחזקים כל התקרבות אליה. התגובה החיובית מגדילה את הסיכוי שההתנהגות תחזור, וכשהיא חוזרת באופן קבוע מעלים מעט את הרף.
דוגמה פשוטה: ילדה שמתקשה להיפרד מההורים בבוקר. היום היא בוכה עשרים דקות. המטרה הראשונה היא לא "להיכנס לגן בלי לבכות", אלא להצטרף לפעילות הבוקר אחרי עשר דקות. כשזה קורה כמה ימים ברצף, המטרה הבאה היא חמש דקות. בכל שלב היא מצליחה, ומקבלת על כך חיזוק.
הטבלה עצמה היא רק הדרך לראות את זה. היא נותנת לילד ולמבוגר תמונה משותפת וברורה של ההתקדמות, ומעבירה את תשומת הלב ממה שלא עובד אל מה שכבר מצליח.
בניית טבלת התנהגות שעובדת
- בוחרים התנהגות אחת, לכל היותר שתיים. טבלה עם שש מטרות מבלבלת ומתסכלת.
- מנסחים אותה בחיוב ובצורה שאפשר לראות. "מצביע לפני שמדבר" ולא "לא מפריע". "מתחיל לכתוב תוך שתי דקות" ולא "מתרכז".
- קובעים רף שהילד כבר כמעט עומד בו. אם היום הוא מצליח לשבת חמש דקות, הרף הראשון הוא חמש או שבע דקות, לא עשרים.
- מחליטים מתי מסמנים. בגן אחרי כל פעילות, בבית הספר בסוף כל שיעור או בסוף היום.
- בוחרים חיזוק יחד עם הילד. זמן משחק, תפקיד מיוחד בכיתה או בחירת פעילות עובדים לא פחות ממתנות, ולפעמים יותר.
- מעלים את הרף בהדרגה. אחרי שבוע או שבועיים של הצלחות קבועות, ולא לפני.
את הטבלה מציגים לילד ברגע רגוע, לא מיד אחרי התפרצות. מסבירים לו מה המטרה, מראים לו איך הטבלה נראית ומחליטים יחד על החיזוק. ביום הראשון חשוב לדאוג להצלחה אחת לפחות, כדי שהטבלה תתחיל כחוויה טובה.
דוגמה לטבלה שבועית
כך יכולה להיראות טבלה של תלמיד בכיתה ב' עם שתי מטרות. בסוף כל יום המורה והתלמיד מסמנים יחד, וחמש הצלחות בשבוע מזכות אותו בבחירת משחק לכל הכיתה ביום שישי.
| המטרה | א' | ב' | ג' | ד' | ה' |
|---|---|---|---|---|---|
| מצביע לפני שמדבר | כן | עוד לא | כן | כן | כן |
| מתחיל לכתוב תוך שתי דקות | עוד לא | כן | עוד לא | כן | כן |
טבלה טובה סופרת הצלחות, לא טעויות.
לכן כתוב בה "עוד לא" ולא "נכשל". השפה הזאת מזכירה לתלמיד שמחר יש עוד הזדמנות.
סוגים של טבלאות חיזוקים
השם טבלת עיצוב התנהגות מכסה כמה כלים שונים, וכל אחד מהם מתאים למצב אחר:
- טבלה אישית: לתלמיד אחד, עם מטרה אחת או שתיים שנבחרו בשבילו, כמו בדוגמה למעלה.
- טבלה כיתתית: מטרה משותפת לכל הכיתה, למשל סידור הכיתה לפני היציאה הביתה, וחיזוק שכולם נהנים ממנו.
- טבלת מדבקות או כוכבים: סימון מוחשי מיד אחרי ההתנהגות, שמתאים לגן ולכיתות הנמוכות.
- כלכלת אסימונים: התלמיד צובר נקודות או אסימונים ומחליף אותם בחיזוק מתוך תפריט שנבנה מראש, עם חיזוקים קטנים שעולים מעט נקודות וחיזוקים גדולים שעולים יותר. השיטה מתאימה לילדים שכבר מסוגלים לחכות לחיזוק.
התאמה לגיל
בגן
ילדים צעירים צריכים חיזוק מיידי ומוחשי. מדבקה על הטבלה מיד אחרי ההתנהגות, וחיזוק קטן בסוף היום, עובדים טוב יותר מנקודות שנאספות לאורך שבוע. כדאי שהטבלה תהיה מצוירת, עם תמונה של ההתנהגות הרצויה. לצד הטבלה עוזר לתרגל את היכולות עצמן מחוץ לרגעים הקשים: משחקים לשיפור תפקודים ניהוליים, כמו "שמעון אומר" או משחק זיכרון, מאמנים עכבה וזיכרון עבודה בדרך שילדים נהנים ממנה.
בבית הספר היסודי
מגיל שבע בערך אפשר לאסוף נקודות לאורך כמה ימים ולהמיר אותן בחיזוק גדול יותר. תלמידים בגיל הזה אוהבים להשתתף בסימון בעצמם, וזה גם מחזק את הניטור העצמי שלהם.
בחטיבת הביניים
טבלה עם מדבקות נראית לבני נוער ילדותית. במקומה אפשר לבנות הסכם כתוב עם מטרה ותגמול שהתלמיד בחר, ולעבור עליו יחד פעם בשבוע בשיחה קצרה ופרטית.
שיתוף בין הכיתה לבית
טבלה שמופעלת רק בבית הספר או רק בבית עובדת, אבל טבלה שיש לה המשך בשני המקומות עובדת טוב יותר. אין צורך באותה טבלה בדיוק. מספיק שהמבוגרים מסכימים על אותה מטרה ועל אותה שפה, ושיש ביניהם קשר קבוע.
- פתק יומי קצר: שורה אחת מהמורה על ההצלחה של היום, שהילד מביא הביתה.
- חיזוק בבית על הצלחה בכיתה: ההורים לא מענישים על "עוד לא", אלא שמחים על כל "כן".
- שיחה קצרה כל שבועיים: בודקים יחד אם הגיע הזמן להעלות את הרף או לשנות מטרה.
בבית, טבלה טובה מתחילה לרוב בשגרה שחוזרת כל יום, כמו ההתארגנות בבוקר. מציירים או מצלמים את השלבים: להתלבש, לאכול, לצחצח שיניים ולנעול נעליים. הילד מסמן כל שלב שסיים. החיזוק יכול להיות פשוט מאוד: מי שסיים בזמן בוחר את השיר באוטו בדרך לגן.
טעויות שמכשילות את הטבלה
- מטרה גדולה מדי: אם הילד לא מצליח כמעט אף פעם, הטבלה מתעדת כישלונות ומחזקת תסכול.
- מחיקת נקודות כעונש: נקודה שהושגה נשארת. מחיקה הופכת את הטבלה לכלי ענישה.
- חוסר עקביות: טבלה שמסמנים בה רק כשנזכרים מאבדת את הכוח שלה תוך כמה ימים.
- חיזוק שהילד לא רוצה: מה שמבוגר חושב שמגניב לא תמיד מעניין את הילד, ולכן בוחרים יחד.
- טבלה בלי סוף: המטרה היא שההתנהגות תהפוך להרגל, ואז מורידים את הטבלה בהדרגה.
כשהטבלה לא מספיקה
לפעמים ההתנהגות לא משתנה גם כשהטבלה בנויה היטב. במקרים כאלה שואלים מה עומד מאחוריה. תלמיד שלא מתחיל משימות עשוי להתקשות בתפקודים ניהוליים כמו יוזמה ותכנון, ותלמיד שמתפרץ שוב ושוב עשוי להתמודד עם חרדה, עם לקות למידה או עם קושי רגשי. טבלה מטפלת בהתנהגות, וההבנה של הסיבה מאפשרת לטפל גם במקור.
עיצוב התנהגות בגן ובמעבר לכיתה א'
במכללת השכל מתקיים קורס בתפקודים ניהוליים ועיצוב התנהגות באמצעות משחק. לגננות ולמורות בגיל הרך יש גם קורס מוכנות לכיתה א', שמלמד לבנות תוכנית עבודה מותאמת לכל ילד ונשען על תרגול ועל למידה חווייתית.
שאלות נפוצות מהשטח על טבלת עיצוב התנהגות
כמה זמן משתמשים בטבלת התנהגות?
לרוב כמה שבועות עד כמה חודשים. כשההתנהגות קבועה, מרווחים את הסימון, למשל פעם ביום במקום אחרי כל שיעור, ובסוף מורידים את הטבלה ומשאירים שבח מילולי.
האם טבלת עיצוב התנהגות מתאימה לכל הכיתה?
אפשר לבנות טבלה כיתתית עם מטרה משותפת, כמו מעבר שקט להפסקה. היא עובדת טוב לצד טבלאות אישיות לתלמידים שזקוקים ליותר, בתנאי שאף תלמיד לא מוצג לפני הכיתה כמי ש"הפסיד".
מה עדיף, פרסים או חיזוק מילולי?
בהתחלה ילדים רבים צריכים חיזוק מוחשי, ובהדרגה עוברים לחיזוק מילולי ולתחושת ההצלחה עצמה. חשוב לצרף לכל פרס גם משפט שמתאר מה הילד עשה, כמו "ראיתי שהצבעת וחיכית לתור".
מאיזה גיל מתאימה טבלת התנהגות לילדים?
כבר מגיל שלוש בערך, עם טבלה מצוירת, מטרה אחת פשוטה וחיזוק מיידי. ככל שהילד גדל אפשר להאריך את הזמן בין ההתנהגות לחיזוק, ולשתף אותו יותר בבחירת המטרה ובסימון.
איך מחזירים את העניין כשהילד מתעייף מהטבלה?
אחרי כמה שבועות ילדים רבים מאבדים עניין בטבלה. לפעמים מספיק לחדש אותה: עיצוב חדש שהילד בחר, מקום אחר על הקיר או סימון אחר, כמו מדבקות במקום כוכבים מצוירים. עוזר גם לשבת איתו ולהראות לו כמה הצלחות הצטברו מאז שהתחיל, כי ילדים לא תמיד שמים לב להתקדמות של עצמם.
